"אני מתבייש לבקש עזרה"
רובי אסא היה איל-הפלדה של ישראל, קישוט נוצץ בכל דירוג כלכלי, עד שהתמוטט: כשקרסה תשלובת "רם" הוא ביצע עבירות מרמה וזיוף, נקלע לחטיפה הזויה במזרח הרחוק, הוכנס למעצר בדנמרק והועבר למאסר בשווייץ. עכשיו, כשמשפטו המייגע הסתיים, הוא אומר בראיון בלעדי: "אין לי כסף לשכר דירה". המנהלים המיוחדים שמונו לנכסיו טוענים אחרת

שלומית לן, 12.10.2006

האיוב של תעשיית הפלדה לא יכול אפילו לשאת לשמיים מבט מאשים. ידיו-שלו הן שסיבכו אותו. "אני לא יכול להפסיק לחשוב על כל הטעויות שעשיתי", אומר רובי אסא, "סבלתי כל-כך".
לפני חודשיים הסתיימה, בעסקת טיעון, אחת הפרשיות הכלכליות-משפטיות מהמוזרות שידעה המדינה: אימפריה משגשגת של תעשיות פלדה קורסת לפתע, שימוש בשטרי-מכר כפולים וחשדות לגניבה, ואז היעלמות לחו"ל של הבעלים אסא, חטיפה שממנה נמלט משוביו המסוממים כשרק תחתונים וחולצה לעורו, מעצר ממושך בדנמרק ובשווייץ, משפטים מקבילים בשתי יבשות, כתב-אישום שהחל בהאשמות חמורות שכללו גניבה של יותר מ-46 מיליון שקל, מרמה וזיוף, והסתיים בהרשעה בשימוש בחשבונות-מכר כפולים ו/או מזויפים כדי להשיג מימון. וכאקורד סיום, תביעה של אסא עצמו נגד עורך-הדין שייצג אותו במהלך שבע שנים, בסכום של לא-פחות מ-3.2 מיליון שקל.

באמצע התחוללו דרמות משפטיות באולמו של השופט המחוזי עודד מודריק, כאשר אסא, נסער ובוכה - כך מציין הפרוטוקול - מתחנן להשתחרר מעורך-דינו, ד"ר שמואל סעדיה, וסעדיה מצדו טוען לחובות אדירים מצד לקוחו, שרק כדי לא לשלמם מבקש לפרק את הקשר ביניהם. שיא הדרמה המשפטית מוצא את עורך-דינו הנוכחי של אסא, דור חזקיה ממשרד חזקיה-חכמון, שליווה את המשפט מרחוק, מגיש תביעה תקדימית לבית-המשפט העליון כדי לאפשר לאסא להחליף סנגור.

רק לאחר ההחלפה מצליחים אנשי משרד חזקיה-חכמון - שאחד מהם, עוז ניר (נאווי), מונה לסנגורו הציבורי של אסא - להראות לבית-המשפט כי אסא כבר הורשע ונענש על אותן עבירות עצמן, לפחות באופן כללי, בשווייץ. אז נעתרת הפרקליטות, שעד כה לא הייתה קרובה להסכים על עסקת טיעון, כי 20 חודשי המעצר שלו שם ובדנמרק מספקים גם את בית-המשפט הישראלי. היא מסכמת על קנס צנוע יחסית, 270 אלף שקל, ואסא מסיים סאגה של 14 שנים.

"ככה היה מקובל"

אסא בן ה-80, בעבר בעלי תשלובת תעשיות פלדה בת ארבעה מפעלים, שדורגה כחברה ה-11 בגודלה בישראל לפי דן אנד ברדסטריט, היה חבר נכבד בקהילה העסקית בארץ ופעל עם הכוחות הגדולים: הוא ניהל משא-ומתן עם כור על קניית מפעלי הפלדה שלה, ודוברת-שרם שקלו לקחת חלק בהנפקת חברותיו. אז הוא חי חיי פזרנות עליזים, עכשיו הוא מתגורר "באיזה חדר בדירה של אחותי בנווה-אביבים, כי אין לי כסף לשכור דירה".

כל בוקר הוא מתעורר "עצוב, חושב כל הזמן על הטעויות שלי, ומשתדל איכשהו להעביר את היום. אני רוצה רק להתאושש, ולנסוע לראות את הנכדים בארצות-הברית, אבל אין לי כסף לנסיעה. אני נורא סובל מחוסר פרנסה, מחוסר כסף, אני מתבייש אפילו להגיד את זה, מתבייש לבקש עזרות כל הזמן".

על אף גילו ורוחו הנכאה - המחלה הקשה שעליה סיפר לא אחת בבית-המשפט נמצאת כרגע במצב מיוצב - נשמר אצלו אותו קסם אישי שממנו התרשם חוקר הקריסה של התשלובת, סגן הכונס הרשמי דאז, עזרא חבשה. הוא הציג את אסא כאיש שיווק מושלם המצליח לגייס מימון לעסקיו, שאותם הוא לא יודע לנהל.

גינוניו של אסא מיושנים מעט, רגשנותו מעוררת אמפטיה. הוא מקרין חום, לחיצת-ידו עזה להפתיע, והדרת-פנים מסוימת אופפת אותו גם כשהוא מסביר כמה טעה, כמה רע מצבו ועד כמה הוא מתבייש בו. קשה שלא לחבב אותו. האם זה הסוד שאמור להסביר כיצד אדם שהסתבך כבר בטורקיה מולדתו בעבירות מטבע, ולאחר מכן כבר הספיק לפשוט רגל בהרפתקה עסקית תמוהה, הצליח להקים אימפריית פלדה?

ואולי, כפי שחבשה התרשם, מדובר באיש מחונן בתחום סחר הפלדה וחסר יכולת בתחומים הניהוליים, וברגע שבו העביר את כובד המשקל מייבוא בלבד לתעשייה, העניינים יצאו משליטה; מה גם שפעל בשוק קשה, מול תחרות הסתדרותית מוגנת בכנפיים שלטוניות, ובתחום עם תנודתיות מחירים גבוהה.

אין בזה כדי לומר שאסא לא עבר על החוק. הוא עבר ועוד איך, הודה והורשע בשימוש בחשבונות-מכר כפולים כדי להשיג מימון. חשבונות כאלה נחשבים בחוק הישראלי למזויפים. "היה להם נוהג במסחר הבינלאומי הימי", מסביר עו"ד חזקיה. "היו נותנים למישהו ערבות על מטען מסוים בנמל, ומקבלים תמורתו את המימון, והמטען היה שט בים. הבעיה הייתה שהוא השתמש באותו המסמך בעבור כמה גורמים. זה בהחלט אסור. כל עוד הכול זרם כשורה לא הייתה בעיה, אבל ברגע שהתחילו הבעיות הכספיות כל אחד רצה את כספו ולא היו מספיק מטענים".

אסא, בעיני עצמו, הוא ישר ללא רבב, לעצמו לא לקח דבר, והוא שמח על שכבודו ניצל והוסרה ממנו תווית הגנב והזייפן. עד היום, אגב, הוא לא משוכנע שהיה פסול במעשיו. "25 שנה עבדנו ככה", הוא טוען, "ככה היה מקובל, מפני שיש דברים טכניים כמו אוניות שלא מגיעות בזמן ודוקומנטים שמתאחרים".

"הייתה אמונה שלמה בי"

הדבר שאותו אסא יודע לעשות הוא מסחר בברזל - זה התחום שבו עסק מגיל צעיר, עוד כשחי בטורקיה. לאחר מכן עלה לארץ, והחל לייבא פלדה. חבשה אמר עליו: "כששומעים אסא, חושבים שזה חרשתן בעל ידע, מנהל חברה. הוא לא סוחר ולא חרשתן. הוא איש-פלדה שאין שני לו בעולם. הוא מספר אחת בעולם בסחר בפלדות, ותו לא. שום דבר. אסא לא מסוגל להחזיק מאזן".

"הסיפור שלי הוא סיפור עצוב, סיפור התפוצצות כלכלית של תשלובת שבניתי במו ידיי", מסתכל אסא לאחור. "בשיאה זו הייתה תשלובת הפלדה הכי גדולה במזרח התיכון. היינו מייצרים ברזל מצולע לבניין, ומייבאים את כל מוצרי הפלדה. 73% מצריכת הפלדה בארץ עברה דרכנו. נתתי פרנסה לאלפי אנשים, חלקם מתפרנסים עד היום ממה שהקמתי (כחלק מתהליך הפירוק נמכרה התשלובת ליהודה רשתות, ש' ל'). שילמתי מיליונים של מסים, והשקעתי יותר מ-120 מיליון דולר בכל התשלובת. התשלובת עבדה מצוין. כל הלקוחות, מחו"ל ומהארץ, וכל העובדים אהבו אותי".

הם ייבאו מטילי-מתכת, שמהם ייצרו את הברזל המצולע ומכרו אותו לקבלנים בארץ ומחוצה לה. אלא שלא לעולם חוסן, גם לא בפלדה. בסוף שנות ה-80 המזרח הרחוק החל להתעורר, והצמיחה שם העלתה מאוד את ביקושי הפלדה, ובהתאם את מחירי חומר-הגלם. "פתאום, במקום 200 דולר לטונה עלה המחיר ל-300 דולר", אומר אסא. הוא לא יכול היה להעלות מחירים, משום שמחירו של ברזל לבניין היה נתון לפיקוח ממשלתי. "משרד התעשייה לא הסכים להעלות את המחיר, כדי לא להעלות את מחירי הבנייה והדירות, ואז התשלובת הייתה צריכה להיכנס להפסדים גדולים".

אסא החליט שאם קשה לייבא, ינסה לייצר. ברזל מייצרים כאן מהתכת גרוטאות, וכור, אז בעלת מפעל קריית הפלדה, שהיה לה גם מפעל התכה, קיבלה הגנה בדמות איסור על ייצוא גרוטאות. וכך, מחיר הגרוטאות בישראל היה נמוך יחסית, 150-160 דולר לטונה. חצי מחיר. אסא חשב להקים מפעל התכה, תנורים ענקיים של 30 אלף קילוואט חשמל. "ביקשתי שיכינו לי תוכנית עסקית, בגלל שלא הבנתי טכנית בדברים האלה". התוכנית שביקש העלתה שהמפעל יעלה בסביבות 20-25 מיליון דולר. אומנם מנכ"ל קריית הפלדה, נזכר אסא, העריך שההוצאה לא תסתכם בפחות מ-60 מיליון דולר, אבל אסא לא באמת רצה לשמוע.

מפעל ההתכה התיך בעיקר את הנזילות של אסא. ההקמה נסחבה, התוכנית הטכנית לקתה בחסר ולא הביאה בחשבון הוצאות רבות, ובסופו של דבר מנכ"ל קריית הפלדה ניבא את המחיר המדויק. באמצע פרצה מלחמת המפרץ, שאיחרה את ההשקה ביותר משנה שלמה, וכדי ששאר המפעלים יוכלו להמשיך לעבוד, היה צריך להמשיך ולייבא ביוקר.

אסא פנה במצוקתו לשר האוצר, יצחק מודעי, בבקשה לערבות מדינה בסך 30 מיליון דולר לצורך הלוואות שיעזרו לו לעבור את התקופה הקשה. הוא דווקא מצא אוזן קשבת בממשלה, גם אצל מודעי וגם אצל השר משה נסים (תעשייה ומסחר), ראש-הממשלה יצחק שמיר ואחרים. אבל אז, מעשה שטן, נפלה הממשלה.

בעלת-חוב עיקשת במיוחד, יבואנית התבואה "רד רוק" שבבעלות מנחם פרי-הר, שממנה לווה 11 מיליון דולר, לחצה חזק. לדברי אסא, הלחץ נועד כדי שיוותר על התשלובת לטובתה. שנים ספורות לאחר מכן, ב-1994, פרי-הר נשפט בעניין אחר, הקשור להונאת בנקים אמריקניים, ונידון ל-14 שנות מאסר בארצות-הברית.

"חוץ מהם אף אחד לא לחץ עליי", טוען אסא, "הייתה אמונה שלמה בי. מנהלים מבנקים מחו"ל היו באים ונותנים רק כבוד לדברים שבניתי". לנוכח הלחץ והאיומים שהפעילו עליו, לטענתו, אנשי רד רוק, הוא הרגיש שאינו יכול לחכות שהממשלה הבאה תדון מחדש בעניין הערבות, ונסע לחו"ל "כדי לגייס הלוואה להציל את התשלובת שלי".

נסעת? אמרו שברחת למזרח הרחוק.

"לא ברחתי, אמרו שאפשר להשיג הלוואה במזרח הרחוק ונסעתי לשם. הכוונה הייתה לנסוע לזמן קצר".

"חטפו אותי בסינגפור"

בזמן ששהה במזרח הרחוק חתם על הסכמה לתת גט לאשתו, ובו קיבלה הרכוש הפרטי שלהם, שכלל פנטהאוז ודירה מפוארת ברמת-אביב ג'. "היו מעורבים אחרים", הוא אומר בקול חנוק מעט. למפרק חבשה סיפר כי הסכים לחתום מרחוק על המסמכים "כדי להציל את כבודו". המנהלים המיוחדים של התשלובת לא היו מאושרים מהסידור, ותבעו משוש מלצ'ט, לשעבר אסא, חלק מהרכוש.

בשלב זה מסתחרר הסיפור אל פרק מוזר ומסמר-שיער. לטענת אסא, "נסעתי לסינגפור כדי לבדוק את עניין ההלוואה, וכשהייתי שם חטפו אותי אנשים של רד רוק שלא רצו שאחזור לארץ". איכשהו הוא עבר עם חוטפיו למנילה, ושם "כלאו אותי באיזה מלון-דירות, רצו להרוג אותי. היו שם שישה-שבעה גנגסטרים, הם הפשיטו אותי מבגדיי, והבנתי שזה הלילה האחרון. אבל אלוהים עזר לי. הם לקחו הרבה חשיש ונרדמו, ואני מצאתי איזו חולצה, שמתי עליי וברחתי. בחוץ ראיתי טקסי וביקשתי שייקח אותי למשטרה, ומשם טלפנתי לשגרירות שלנו ותכף שלחו לי את הקונסול".

כיוון שלא הייתה טיסה ישירה ממנילה לישראל, נאלץ אסא לטוס דרך שטוקהולם וקופנהגן. אלא שבקופנהגן נעצרה דרכו. שווייץ, היא ולא אחרת, הגישה נגדו בקשת מעצר. מדוע דווקא היא? "בשווייץ לקחנו הלוואות מספקית שלנו, שבעצמה עשתה דברים לא תקינים עם הבנקים שלה (נחשדה בזיוף אשראים ותעודות-משלוח, ש' ל'). אנחנו היינו לווים שלהם, והחזרנו כפי הנדרש בכל חודש, וגם דיווחנו על כך לבנק ישראל כפי שהיה נהוג אז לגבי הלוואות מחו"ל, אבל השלטונות השווייציים החלו בחקירה של מימון התשלובת". השופט-החוקר השווייצי, קנטור ווד, הגיע למסקנה שאסא אכן לא היה שותף לזיופים שביצעה החברה המקומית.

אם מסתכלים על הסביבה העסקית שאסא בחר לשתף בעולמו, נראה שבמצוקתו הוא לא היה בררן מדי לגבי מקורות המימון שלו. בכלל, התרשם חבשה, מדובר באדם נאיבי בעל נטייה לפזיזות. בדוח שהגיש לבית-המשפט, שהחליט על הכנסת התשלובת לפירוק ב-1996, כתב עליו: "מדובר כאן באדם יהיר, פזיז, בעל דמיון מפותח ביותר ומאמין לכל דבר. יש בו צד נאיבי, ברם הוא נעים-הליכות, משרה ביטחון על אלה שנפגש עמם, חייכני, מנומס, רודף כבוד, פזרן מושבע, ומציג עצמו כביכול שהוא מומחה גם בשטח הפיננסי, האדמיניסטרטיבי". והוא לא היה מומחה כזה.

לא רק זאת, ממשיך חבשה: "אסא, באופיו ובמנטליות שלו, אינו מסוגל להאציל סמכויות, עובדה היא שהיה בעל זכות החתימה היחידי בארבע חברות התשלובת. הוא אף לא התייעץ עם אף אחד מהסגל הבכיר שלו בעסקות שביצע, לא בדק את כדאיותן, ומעולם לא ערך תחשיבי עלות וכדאיות... מחקירות שנוהלו על-ידי, עולה כי מר רובי אסא לא טרח אפילו לבקר במפעלים, פרט אולי לפעם אחת, ועזב את המקום לאחר שעה קלה, הואיל וטען כי לא יכול היה לסבול את רעש המכונות".

חבשה הרשה לעצמו לערוך לאסא ניתוח אופי מעמיק. אחרי הכול, הוא כבר ליווה אותו בפשיטת-רגל קודמת. אז כיהן כמנהל כללי ובעל-שליטה עיקרי ב"אסא פלדות", שפורקה בצו בית-משפט בסוף 1979. הגורמים לקריסתה, לפי חבשה, היו התחייבות של עשרות-מיליוני דולרים, בעקבות ייבוא כמויות אדירות של פלדה שמילאו מחסנים על עשרות דונמים באשדוד, שבהן התכוון אסא לבנות שדות-תעופה בנגב לאחר פינוי סיני.

"למיטב זכרוני", כותב חבשה, "אף אחד משלטונות הצבא או גורם ממסדי אחר לא פנה אליו". חברות אמריקניות בנו את שדות-התעופה, ואסא נתקע עם עשרות-אלפי טונות פלדה. גם אז, מתאר חבשה, פנה אסא לעמיתיו הטורקים לסיוע ולתרומות, והעמיד את רכושו הפרטי לרשות המפרקים, וכך הושגה הצעת-הסדר עם הנושים, ששחררה אותו מפשיטת-רגל.

"מצאתי את עצמי עם אפס"

עשרה חודשים נמרחו בהליכי ההסגרה בין דנמרק לשווייץ, ולאחר מכן בילה אסא עוד עשרה חודשים במעצר בשווייץ. העציר בן ה-67, שאיבד הרבה ממשקלו והראה סימני דכדוך עמוקים, נגע מן הסתם ללבם של מנהלי בית-המעצר. "הם שמו אותי כל התקופה במרפאה של בית-המעצר מתוך רחמנות ואנושיות, אפילו השופט-החוקר היה בא לפעמים לראות מה שלומי. אחרי הנפילה הכלכלית, וכל מה שסבלתי במזרח הרחוק, הייתי בדיכאון", מספר אסא. "רצו להרוג אותי, זה לא צחוק".

לאחר 20 חודשי המעצר שוחרר בערבות, והגיע לארץ. מיד עם נחיתתו ב-1994 הובא לפני שופטת השלום נירה לידסקי, כדי לעצור אותו בקשר להליכי מימון התשלובת שנחקרו כאן בהקשר של הפירוק. "אני בא לשופטת", אומר אסא, "ואומר, 'מה רוצים ממני? שכבתי כבר 20 חודשים במעצר על אותו הקייס'. אמרה, 'אתה צודק, כואב לי הלב לעצור אותך', ועצרה אותי ליומיים בשביל החקירה". הוא שוחרר בערבות ונאסר עליו לעזוב את הארץ. גם לחתונת בתו בארצות-הברית לא יכול היה לנסוע, והיא העבירה את האירוע לארץ למענו.

אחר-כך התפנה אסא לסייע במכירת התשלובת מהפירוק. "רצו למכור אותה בזיל-הזול, ב-20 מיליון דולר, אז שיתפתי פעולה עם פרופ' נסים ארניה, ובסוף התשלובת נמכרה ב-54 מיליון דולר. הכול הלך לקופה של הפירוק, גם המנהלים המיוחדים לקחו. לי לא נתנו גרוש. לקחו לי הכול, ומצאתי את עצמי עם אפס. אפילו כדי שישלמו על המכבי שלי (דמי קופת-חולים, ש' ל'), הייתי צריך להילחם איתם". לדבריו, הוא הצליח לשרוד, ואף לשלם את הסכומים שביקש ממנו עורך-דינו בשלב מסוים, מ"תרומות ונדבות של אנשים" - בעיקר מבני הקהילה הטורקית בארץ. יצחק סגול, מבעלי כתר פלסטיק, הסכים לערוב לו ב-500 אלף שקל שלא יעזוב את הארץ, "כאיש של כבוד ומחמת היותו שייך לקהילה הטורקית", כפי שהסביר בתצהיר בעניין אחר.

ב-1999 הוגש נגדו כתב-אישום חמור מאוד, שייחס לו עבירות של גניבה, מרמה וזיוף. באותו זמן נמשכים בשווייץ הליכי חקירה לקראת הגשת כתב-האישום שם. וכך, ב-2002 הוגש כתב-אישום, וב-2003 נשפט אסא שלא בפניו (תנאי הערבות אסרו עליו כזכור לעזוב את ישראל), ונגזרו עליו בשווייץ 20 חודשי מאסר - שנוכו מ-20 חודשי המעצר שישב.

אלא שבארץ המשיך משפטו ללא קשר. אסא טוען, גם בכתב-התביעה שלו נגד סעדיה, כי סעדיה כשל בתפקידו מתוך רצון למשוך הליכים לנצח, ולא הציג בפני בית-המשפט את כתב-האישום שהוגש בשווייץ, עובדה שלטענתו יכלה לחסוך לו "ארבע שנים של משפט. בגילי זה המון".

דור חזקיה ליווה מרחוק את הפרשה. שירלי אסא, בתו של רובי, הייתה מזכירה שלו בחיל האוויר, ודרכה התוודע לסיפור. "אס.או.אס, אני לא יכול עם העורך-דין סעדיה", פנה אליו אסא. חזקיה-חכמון, משרד שכמחצית מלקוחותיו הם גופים זרים מתחום הסחר הבינלאומי, החליט להתערב בתיק לאחר שבמהלך המשפט הגיש עו"ד סעדיה תביעת שכר-טרחה נגד אסא.

בכתב-התביעה של אסא נגד סעדיה נטען כי סנגורו פגש אותו במסדרונות בית-המשפט המחוזי והציע לו ייצוג חינם, ולאחר מכן החל לבקש כספים. מצוטט שם השופט עודד מודריק, הנוזף בסעדיה שוב ושוב על היעדרות מדיונים ועל דחייתם, ועוקץ אותו כאשר הזמין כעדים רשימה נכבדה שהחלה באריאל שרון, במשה נסים, באברהם בייגה שוחט ובדן תיכון, והסתיימה בעיתונאים שסיקרו את הפרשה בשעתו. "חוץ מקלינטון, נדמה לי שהזמנתם כל אדם שמוכר ברחוב הישראלי", אומר שם מודריק.

על כן, כאשר הופיע אסא בבקשה להחליף פרקליט לאחר שבע שנות דיונים, ראה בזה מודריק עוד דרך למשוך את המשפט האין-סופי. זאת, אף שלפי הפרוטוקולים, אסא פנה לשופט בדמעות: "אני מתחנן אליך, תפטור אותי מהאיש חסר-המצפון הזה... תציל אותי מסעדיה, כבוד השופט". מודריק אפילו אמר לדור חזקיה, שהחל להופיע בבית-המשפט כמעין "ייצוג פרטי" שהוא צריך להוציא פטנט על משיכת זמן.

לאחר החלפת הסנגור נבדקה ההרשעה השווייצית בפרוטרוט, והתברר שגם היא עוסקת באותם אישומים של שימוש בשטרי-מכר כפולים, שהשווייצים הגיעו למסקנה שאסא לא זייף בעצמו דבר, וגם שלא לקח כספים לעצמו. עו"ד עמוס חכמון, שותפו של חזקיה, מספר שכאשר פנו לשופט-החוקר ולשלטונות המשפט השווייציים בבקשה להמציא להם את המסמכים, "הם השתגעו, לא האמינו שעושים לאדם משפט כפול". הפרקליטות הישראלית ניאותה אז לעסקת-טיעון שבה הוסכם על 20 חודשי מאסר, שינוכו מ-20 החודשים ההם במעצר באירופה, וכן סוכם על קנס של 270 אלף שקל.

בין עו"ד סעדיה לאסא תלויות כעת תביעות הדדיות: זה תובע מאסא 200 אלף דולר, וגם מגרושתו, מילדיו ומחברים שונים, שלדבריו ערבו לכך שאסא ישלם את שכר הטרחה; אסא, מצדו, תובע מסעדיה למעלה מ-3 מיליון שקל על הנזקים שגרם לו, במסגרת בקשה להסדר מאגרה בשל היותו פושט-רגל. או, כדברי אסא, "אני שילמתי על הטעויות שלי בריבית דריבית, עכשיו שסעדיה ישלם".

ומה הלאה?

"עכשיו כל מה שאני רוצה זה להתאושש, פיזית ונפשית. אבל גם בלי חופש צריך כסף, וגם בשביל בריאות צריך כסף". "

"אסא שומר על סגנון חיים"

בא-כוחם של המנהלים המיוחדים לפשיטת-הרגל של אסא: "הוא שכר כלי-רכב מפוארים, הלך לבתי-מלון והוכיח שהוא יודע לנהל עסקים"

*ב-1992 קרסו ארבע חברות התשלובת של רובי אסא - רם תעשיות מתכת, שירם תעשיות פלדה, ר.א.ס תעשיות מתכת, ושירה בנייה מסחר ושיווק - והותירו חובות אדירים. אז מונו לתשלובת מנהלים מיוחדים, עו"ד אמנון עברון ז"ל ורו"ח אוריאל להב. ב-1993 הוכרז אסא אישית כפושט-רגל, כי חלק גדול מחובות התשלובת היו שלו. או, כפי שמגדיר זאת עו"ד מנחם אברמוביץ' ממשרד המבורגר-עברון, בא-כוחם של המנהלים המיוחדים: "הוא פיזר ערבויות אישיות לכל עבר".

התביעות נגד התשלובת בגין חובות הגיעו למיליארד שקל. נגד אסא אישית היו תביעות בסך מאות-מיליוני שקלים. אסא עצמו נמצא עדיין בפשיטת-רגל, וזומן כמה וכמה פעמים לבדיקות אם יש או אין לו הכנסות. "כל פעם הוא טען", כך אברמוביץ', "שהוא חי מכספים שנותנים לו מכריו מהקהילה הטורקית, אנשים טובים. חלק מהם אישרו לנו שהסיפור הזה נכון, אבל מתישהו התברר לנו שהוא עובד.

"זימנו אותו לחקירה, והוא אמר שהוא עובד על בסיס רווחים, ואין רווחים. לפני שנה התברר לנו שהוא מנהל חשבון-בנק שאסור לו לנהל. הטלנו על החשבון עיקול ותפסנו שם 300 אלף שקל (אסא ועורכי-דינו אומרים שהכסף היה גלוי, בחשבון-בנק שהיה של אסא כבר 20 שנה, ש' ל'). אז פתחנו בחקירה מחודשת, והתברר לנו שהחל לעבוד בצורה יותר גלויה, פתח תיק במע"מ, עשה כל מיני דברים שאסור לו, כמו לחלק מתנות לבתי-כנסת ותרומות פה ושם".

לפני כמה שנים ניהלו המנהלים המיוחדים הליכים נגד גרושתו של אסא, שוש מלצ'ט, כיוון שלא קיבלו את הטענה שהסדר הממון בין בני-הזוג קבע שכל הנכסים העסקיים (משרדים בבית הטקסטיל) שייכים לאסא, וכל הפרטיים לגרושתו, מה שהותיר בידיה את שתי הדירות ברמת-אביב ג'. "אנחנו טענו שזה הסדר פיקטיבי, והנכסים הפרטיים צריכים להתחלק חצי-חצי. באיזשהו שלב הגענו לפשרה, היא שילמה לנו כ-400 אלף דולר, והסתפקנו בזה".

הוא אומר שאין לו כסף אפילו לשכור דירה, ושהוא גר אצל אחותו.

"נראה שכן, אבל הוא שומר על סגנון חיים. שכר כלי-רכב מפוארים, הלך לבתי-מלון, ועוד כהנה וכהנה מעשים שפושט-רגל לא אמור לעשות. בין לבין הגיש בקשה להיפטר מפשיטת-רגל (כלומר להשתחרר ממעמד פושט-הרגל). אנחנו התנגדנו, ובהמלצת השופטת אלשיך הוא מחק את הבקשה".

מתי ישתחרר ממעמד פושט-הרגל?

"אם לא נגיע לפשרה שבה ישלם עוד כספים לנושים, פשיטת-הרגל תימשך. הוא הוכיח שהוא יודע לנהל עסקים, את הכסף שתפסנו הוא הרוויח בתקופה לא ארוכה. הדבר האחרון שאני רוצה זה להתעמר באדם מבוגר וחולה, אבל הוא עושה דברים שאינו צריך לעשות".