תניית שימור בעלות - לא כל הקסם

מאת: עו"ד דור חזקיה

פורסם בהארץ TheMarker 
2.4.2006

בדרך כלל דואגים ספקים שעל החשבוניות יתנוסס הכיתוב הבא: "המוצרים המפורטים לעיל נשארים בבעלות ... עד לפירעון מלא של התשלומים". תנאי זה מכונה "תניית שימור בעלות". הכוונה היא שהבעלות על הסחורה נשארת בידי המוכר עד שהתמורה תשולם במלואה.

תניות שימור הבעלות הופכות למשמעותיות ביותר במקרה שחברה נכנסת לפירוק. במצב זה נוצרת תחרות על הסחורה: האם היא בבעלות החברה (כלומר, תיכנס לקופת הפירוק), או תעבור חזרה לידיו של הספק?

במשך שנים שלטה הגישה שיש להתייחס לתניית שימור בעלות כאל משכון. דהיינו, אם לא נרשמה התניה (במרשם משכונות או במרשם החברות) לא יהיה לה תוקף. כך הוגבל החופש של הצדדים לעצב את הקשר העסקי (חופש ההתקשרות) לטובת הוודאות של כלל הציבור (עקרון הפומביות). רישום המשכון נחשב פעולה יותר "מסובכת" ויקרה, ולכן לא בוצע כדבר שבשגרה על ידי ספקים "רגילים". לפי תפישה זו, במקרה של פירוק - אם לא נרשם משכון, הסחורה הופכת חלק מקופת הפירוק הכללית של החברה והספקים הינם שווים במעמדם לשאר הנושים.

הלכת "קידוחי הצפון": תניית שימור בעלות גוברת

לפני כשלוש שנים התהפכה ההלכה בעניין "קידוחי הצפון". בית המשפט העליון העדיף את חופש ההתקשרות על הוודאות שנובעת מהפומביות. על פי דעת הרוב, המצב הקודם פגע קשות בחיי המסחר, לכן יש לתת תוקף לתניות שימור בעלות, גם אם אין רישום. החלטה זו הביאה לפופולריות רבה של התניות. כיום משתמשים בה ספקים רבים, כאילו מדובר ב"מילת קסם", אשר תבטיח תשלום בעבור הסחורות או את השבתן כשהלקוח נקלע לקשיי נזילות או חדלות פירעון.

לכאורה, רישום התניה הקפיץ את הספקים ממעמד של נושה רגיל לנושה מובטח, וזאת בניגוד לעקרונות דיני הפירוקים וחדלות הפירעון, ולעיתים בניגוד להיגיון ולסדר המסחרי. כך, עד שהתיאוריה נפגשה בחיי המעשה בבתי המשפט המחוזיים שפירשו את ההלכה החדשה בצמצום.

המרכזית בהחלטות אלה היתה בעניין און מזגנים מפי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך, בתחילת 2004. במקרה זה התבקש בית המשפט להורות לחברת און מזגנים שנקלעה לכינוס נכסים להשיב לספק את הסחורה. השופטת אלשיך דחתה בקשה זו וקבעה כי התניה לכשעצמה אינה מקנה לספק עדיפות שהופכת אותו לנושה ראשון.

עוד הבהירה השופטת כי כוונת בית המשפט העליון לא היתה לאפשר לספקים להיות הנושים הראשונים במעלה. מצב זה, אמרה, יאפשר לספקים "להתנפל" על חברה הנקלעת לקשיים ולהוציא ממנה את המלאי. פעולה זו פוגעת בחיי המסחר בפרט כשיש סיכוי להבריא את החברה (פש"ר 1331/03).

שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, הנשיאה בלהה גילאור וסגן הנשיא גדעון גינת, בחרו בפרשנות דומה. גינת, למשל, קבע כי העובדה שספקית לא טרחה לשמר זיקה לציוד לאחר שהועבר ללקוח מראה כי לא הייתה כוונה אמיתית לשימור בעלות (פש"ר 16298/02). הנשיאה גילאור דחתה טענה בדבר שימור בעלות, כשהתשתית להסכמה בין הצדדים היתה שנויה במחלוקת (פש"ר 410/03).
באחרונה חזרה אלשיך והעדיפה את זכותו של צד שלישי על פני זכות של ספק הנובעת מתניית שימור בעלות. השופטת מביאה ציטוט של בית המשפט העליון מהלכת קידוחי הצפון לפיו יש לבדוק את הגיון העסקה: "...האם התכוון אומד הדעת החוזי המשותף לצדדים לכונן מצב של שימור בעלות אמיתי, או שמא אין עסקינן אלא במונח למראית עין בלבד". בדרך זו "ניצל" הצד השלישי והסחורה נותרה בידיו (פש"ר 2361/04). השימוש במלים "תניית שימור בעלות" אינו מהווה ערובה אוטומטית לתשלום או להשבת הסחורה לספק. עצם השימוש במילים אלה אינו מאפשר לספק "לדלג" באמצעותן על נושים אחרים וקודמים. התוקף שנותנים בתי המשפט לשימור בעלות בסחורה בידי הספק אינו מובן מאליו: ברירת המחדל היא דווקא שהבעלות על הסחורה הועברה. הספק הוא זה שצריך לשכנע את בית המשפט כי המצב שונה, והצדדים התכוונו לשימור הבעלות, באמת ובתמים, אצל הספק. 

                    --------------------------------------------------------------------------------

כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר.

--------------------------------------------------------------------------------